שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' בן-עמי ואח'

פסק דין

1. תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים מיום 23.4.09, בסביבות השעה 16:00, בכביש מס' 4, בנסיעה מצפון לדרום, באחת הכניסות לראשון לציון.

הנהגת ברכב שבוטח על ידי התובעת (להלן: הנהגת) נהגה רכב פרטי (פנדה). הנתבע 1 (להלן: הנהג) נהג משאית בת 27 טון.

2.הנהגת טוענת כי התכוונה לפנות ימינה על מנת להיכנס לראשון לציון, ועל כן נסעה בנתיב הימני ביותר, שמיועד לכניסה זו לעיר. המשאית נסעה לשמאלה, בנתיב הימני מבין הנתיבים שממשיכים ישר בכביש 4.

הנהגת העידה כי לפתע חשה מכה מהמשאית, בפינה השמאלית-אחורית של רכבה. היא העידה כי לא ראתה את המשאית סוטה לנתיבה, אך חשה בפגיעה בפינה השמאלית-אחורית של רכבה. לדבריה, כתוצאה ממכה זו הסתובב רכבה, באופן שצידו השמאלי היה מול חזית המשאית, ואז ספגה מכה נוספת מהמשאית, בצד השמאלי של רכבה (תצלומי הנזק ברכב הנהגת, ת/ 1). כתוצאה ממכה זו הסתבסב רכב הנהגת מספר פעמים, חצה את שלושת נתיבי כביש 4 לרוחבם ונעצר ליד מעקה הבטיחות, בצד השמאלי של הכביש.

הנהגת טוענת כי היא לא סטתה מנתיבה שמאלה, כיוון שהתכוונה לפנות ימינה בנתיב הכניסה לעיר, והתאונה אירעה בנתיבה. הנהגת עומתה עם טענה כי שוחחה בטלפון נייד בעת הנסיעה, אך היא כפרה בכך והסבירה כי רק לאחר התאונה היא התקשרה אל אחיה, אשר הגיע למקום תוך זמן קצר.

3.הנהג טוען כי פניו היו מועדות דרומה, לכיוון יבנה, וכי הוא נסע בנתיבו ישר ולא סטה אל נתיבה של הנהגת. לדבריו, הוא ראה את רכבה במראת המשאית והתרשם כי היא מתכוונת לפנות ימינה לפני גשר ראשון, אך לפתע התקדמה הנהגת וסטתה שמאלה מלפני חזית המשאית. הנהג טוען כי אין זה נכון שרכב הנהגת נפגע תחילה בפינתו השמאלית-אחורית. לדבריו, הפגיעה הראשונה של המשאית ברכב היתה באזור הדלת השמאלית-קדמית של הרכב, על ידי החלק הימני-קדמי של המשאית (התצלום נ/ 1 מראה נזק-שפשוף בפגוש הקדמי של המשאית, מימין למספר הרכב).

הנהג מאשר כי כתוצאה מפגיעה זו הסתבסב רכב הנהגת, אך הוא טוען כי מכה זו היתה המגע הראשון בין המשאית לבין רכבה של הנהגת, ובניגוד לגירסת הנהגת – לא קדמה לה מכה על ידי המשאית בפינה השמאלית-אחורית של רכב הנהגת. הנהג טוען כי אותו מגע ראשון בין כלי הרכב נוצר לאחר שרכב הנהגת סטה שמאלה אל עבר המשאית.

הנהג חולק אף על הפרטים שמסרה הנהגת אודות מה שקרה לרכבה לאחר המכה בחלקו השמאלי-קדמי: לטענתו, רכב הנהגת הסתבסב במקום, ולא חצה את נתיבי כביש 4 לרוחבם, ולאחר הסבסוב נעצר רכב הנהגת במקביל למשאית, כשחזיתו מופנית לכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה. הנהג העיד כי סמוך לאחר התאונה, אנשים שהיו במקום עזרו לנהגת לסובב את רכבה ולהעמידו בקצה השמאלי של הכביש, כשפניו לכיוון דרום, שהוא כיוון הנסיעה המקורי.

הנהג העיד כי לפניו נסע רכב אחר, וכי הוא מקפיד לשמור מרחק מהרכב שלפניו. לדבריו, הוא נסע בדרכו ישר דרומה, ולא היתה לו כל סיבה לסטות מנתיבו. הנהג טען כי לו סטתה המשאית מנתיבה, ולו במעט, היה הדבר גורם לאובדן חייה של הנהגת.

4.גירסת הנהג סבירה יותר מגירסת הנהגת. אין מחלוקת כי הנהגת נסעה בנתיב שפונה ימינה ונכנס אל העיר, היינו – היתה בשלב של תחילת פנייה ימינה בנתיבה, ואילו הנהג, במשאית כבדה, עשה דרכו היישר דרומה, בנתיב הימני מבין הנתיבים של כביש 4 שמיועדים לנסיעה ישר. ב"כ הנתבעים הקשה כנגד הנהגת: לנוכח דבריה, כי המשאית נסעה במקביל אליה, ולא מאחוריה; ולנוכח דבריה כי היא עצמה לא סטתה מנתיבה, וכי היא לא ראתה את המשאית סוטה אליה – כיצד אם כך התרחשה התאונה.

הנהגת השיבה על כך בכנות: "אני לא יודעת איך קרתה התאונה, אני יודעת שהמשאית פגעה בי" (בעמ' 3 לפר'). פגיעת המשאית בצידו השמאלי-קדמי של רכב הנהגת אינה שנוייה במחלוקת, ואף אין מחלוקת כי בעת שאירעה פגיעה זו, היה רכב הנהגת מצוי בנתיבה של המשאית, כשצידו השמאלי אל מול חלקה הימני של חזית המשאית.

המחלוקת היא: האם קדמה לכך פגיעה על ידי המשאית, בפינה השמאלית-אחורית של רכב הנהגת, שאירעה בעוד רכב הנהגת מצוי בנתיב הכניסה הימני לעיר.

הנהגת לא ידעה כיצד קרה שרכבה נפגע על ידי המשאית. גם לגבי האופן שבו הסתבסב רכב הנהגת כתוצאה ממכת התאונה, התרשמתי כי תיאורו של הנהג סביר יותר מזה של הנהגת, שכן לו אמנם היה רכב הנהגת חוצה במפתיע את כל הנתיבים של כביש 4 לרוחבם, בשעת עומס של אחר הצהריים – קשה להאמין שלא היה נפגע בתאונה נוספת. אך טבעי הוא שסמוך לאחר התאונה היתה הנהגת בהלם, ומה שזכור לה הוא שרכבה "עצר" בצד השמאלי של כביש 4, כיוון נסיעתה, כשפניו לכיוון הנסיעה המקורי. עדותו של הנהג, כי רכבה של הנהגת הגיע למקום זה בעזרת אנשים שעזרו לה, מייד לאחר התאונה, להזיז את הרכב ממרכז הכביש; ולא כתוצאה מ"סבסוב עצמאי" של הרכב לרוחבם של כל נתיבי כביש 4, נראית לי מציאותית יותר מהרושם שנותר בתודעתה של הנהגת, ואשר מצא ביטוי בעדותה.

כאשר אין מחלוקת, שהמשאית לא נסעה מאחורי רכב הנהגת, אלא במקביל אליו, קשה לתאר אפשרות של מכה על ידי איזשהו חלק של המשאית, בפינה השמאלית-אחורית של רכב הנהגת, בעוד הנהגת מצוייה בנתיב שנוסע ימינה, לכניסה לעיר, ואילו המשאית נוסעת ישר דרומה בנתיבה. התרחיש הסביר יותר הוא, איפוא, על פי גירסת הנהג, היינו: הנהגת אמנם נסעה, עובר לתאונה, בנתיב הימני ביותר, שמיועד לכניסה אל תוך העיר, אך מסיבה כלשהי סטתה לפתע שמאלה, באופן שהחלק השמאלי-קדמי של רכבה חסם את נתיבה של המשאית, וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

כך או כך, וודאי שהתובעת לא הרימה את נטל הראייה שעליה, להוכיח כי התאונה אירעה כגירסתה.

5.על פי האמור, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לכל אחד משני הנתבעים:

א. לנתבע 1 – הוצאות משפט בסך 750 ₪ (כולל מע"מ, ככל שרלבנטי).

ב. לנתבעת 2 – הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪.